גם אני לא הייתי מגיבה עניינית אם מישהו היה קורא לי טיפשה, או כל מילה דומה בסגנון. להפך, הייתי עונה בצורה כלל לא מאופקת. והתגובות שקיבלת כאן היו מאוד מאופקות יחסית למה שחשבתי.
הביקורת על התנהלות הוועד הייתה מלווה במילה אידיוט מההודעה הראשונה בפתיל, תגובה עניינית עדיין קשה לקבל אחרי התבטאות שכזו. הטענה כי לא הוזכר שם האדם המדובר היא כסת"ח רציני לדעתי, (וניר, אתה יכול לכעוס מצדי), כי ממש לא היה קשה לדעת אל מי המילה הזו הייתה מכוונת.
את יכולה לרמוז כרצונך על רמת הרכרוכיות של המעטים שטענו נגדך, ואני יודעת ממקורות ראשונים על כאלו שחושבים כמוני אך מפחדים ממוצא פיך. אני אישית נמנעתי זה זמן רב מלהגיב להודעות שלך מפני שהרגשתי כי אין זה נחוץ. אבל עכשיו זה באמת הפך להיות עניין עקרוני, ולא קשור בכלל למועד הישיבה.
לא יתכן שכל מי שאינו מסכים אתך יזכה לקיתונות כאלו. ואני ראיתי זאת פעמים רבות ובמקומות שונים. יש עדיין אנשים שחושבים שמי שצועק הכי חזק הוא הצודק, אני אינני כזו, ואני נוטה לחשוב שיש עוד כמוני.
אינני טוענת שארז מלאך (למרות שזכור לי שכינו אותו כך פעם), ואת בעצמך הסכמת והודית בכך שהוא נחוץ באגודה, ושהיית בעצמך כנראה בוחרת בו, אבל ניצלת את היכרותך הארוכה איתו כדי לפרוט על המיתרים הצורמים ביותר. למה ציפית? למשלוח פרחים, שוקולד ומברק מזמר?
אני, את ועוד רבים באגודה מכירים (ווירטואלית לפחות) כשלוש שנים. לא קשה לדעת מה יגרום לאדם להקשיב ומה יעורר את התנגדותו. נראה לי שאת בחרת באפשרות השניה דווקא ובאופן מכוון.
את יכולה לתעב אותי וכל אחד שטען שטעית, כל אחד זכאי למחשבה משלו, גם אם *את* מכנה זאת צביעות. ואני באמת ובתמים חושבת שאת טועה, ושפעלת לא נכון. האם לא הייתה זו צביעות אם לא הייתי מגיבה כלל?
גם בן אדם חולה (ושתהיי בריאה) זכאי לרמה שווה של ביקורת כאנשים אחרים, ואת מזכירה את מחלתך כל פעם שמעבירים עליך ביקורת לא נעימה.
אני לא הייתי היחידה ש"נדהמה" ממה שהתרחש כאן, למרות שפנייתך האישית אלי באופן פומבי ברשימת התפוצה מקובלת עלי, ולא אפנה את זעמך ל"מסכנים" האחרים שחושבים קצת אחרת.

**