אבל במקרה שלי מדובר במחלה כרונית שמוכרת כנכות. אני לא נוהגת להגדיר את עצמי כנכה, אבל אני סבורה שלא משנה איך *אני* מגדירה את עצמי, האגודה צריכה להיות ידידותית לאנשים עם מגבלות כלשהן - ולא משנה אם גופניות, גאוגרפיות, כספיות או כל מגבלה אחרת שהיא. יש אנשים, שלא משנה מאילו סיבות, לא נוח להם להתרוצץ במיוחד כדי להשתתף באסיפת האגודה. זמן, כסף, מאמץ וכולי.
הנסיון של ארז להפוך את הבעייה הזו לבעייה פרטית שלי, שנובעת מפינוק פרטי שלי, אילץ אותי (והיום זו לא הפעם הראשונה) להתייחס גם לבעיות הפרטיות שלי (ושארז, אגב, מודע להן מזה זמן רב, משיחות פרטיות), שאני לא בדיוק ששה לכבס אותן בפומבי. הנקודה שלי היא שלא מדובר בפינוק פרטי שלי, או במחסור שאני אולי סובלת ממנו בגרביים חמים, כי אם בבעייה שמשותפת לכמה וכמה חברים באגודה, ובהתנהגות לא הוגנת כלפי כלל החברים באגודה. המקרה שלי כמקרה פרטי הוא זניח, ומהווה רק דוגמה כדי להבהיר את הבעייה. הבעייה היא עקרונית, למרות הנסיונות החוזרים ונשנים של ארז לזלזל בכך ולהציג אותה כבעייה פרטית שלי.