השנה אני, ככל הנראה, לא אגיע לאסיפה השנתית של האגודה. ולמעשה, גם לא בנזוגי, ואם דברים יימשכו כמו שהם נראים כרגע, גם לא אחי.
למה, בעצם?
לכל אחד מאיתנו יש סיבה משלו. בנזוגי עובד, ובמצב הכלכלי המחורבן של ימינו, לא היה מוכן לוותר על יום עבודה בשביל החגיגה הדמוקרטית של האגודה. אני במצב בריאותי מחורבן, ומזג האוויר של הימים האחרונים החליט עבורי שאני לא יוצאת כרגע לנסיעות בינעירוניות. אחי סטודנט, ועמוס עד מעל הראש, וככל הנראה אין לו כרגע זמן פנוי לנסיעה בינעירונית מיותרת.
וכולנו היינו יכולים לממש את זכותנו להשתתף באסיפה השנתית של האגודה, שאנחנו משלמים לה בכל שנה את דמי החבר שלנו ומשקיעים בה כמיטב יכולתנו, אילו רק האספה השנתית היתה באייקון, כמו שהיא אמורה להיות.
אז למה בעצם האסיפה לא באייקון? למה לאלץ אנשים עובדים, חולים, לומדים, או סתם גרים רחוק, להגיע לאסיפה מיוחדת, כשבאופן מסורתי האסיפה הזו התקיימה באייקון?
או, שאלה טובה שאלתם. גם אני שאלתי. ועד היום, לא באמת קיבלתי תשובה משכנעת (אם כי כן קיבלתי כמה קללות חביבות והסברים כמה שאני מפונקת ומעמידה את טובת עצמי לפני טובת האגודה, או משהו.)
ההתרחשויות היו כדלקמן:
באייקון של שנת 99, ביקש מאיתנו יו"ר הועד דאז, עמנואל לוטם, להזיז את מועד האסיפה השנתית והבחירות לוועד באופן *חד פעמי* מאייקון 2000 לינואר שאחריו. למה? כי בסוף שנת 2000 היה צפוי להתקיים ארמגדוןקון, ולא היה הגיון לחתוך את כהונת הוועד באמצעיתה. הפתרון המתבקש היה להאריך את כהונת הוועד, כדי שיוכלו לדאוג לענייני ארמגדוןקון בראש שקט, בלי להתקע באמצע עם בחירות ועם חילופי גברי. הסכמתי, כפי שהסכימו רבים אחרים, מתוך ההבנה הברורה והנחרצת שהמדובר בהחלטה חד פעמית, ושבשנה שלאחר מכן, האסיפה השנתית תחזור לאייקון.
זמן רב לפני אייקון השנה, (בינואר 2001, למעשה, יום אחד לאחר בחירת הוועד החדש. אייקון, אגב, התקיים באוקטובר, כרגיל.) התחילו לעלות בי חששות מסוימים. אמנם היה ברור לכולנו שהוסכם על שינוי חד פעמי, אבל האם הוועד החדש והנמרץ מודע לזה? האם הוועד החדש והנמרץ שלנו יחיה בשקט עם קדנציה מקוצרת? שאלתי וביקשתי הבהרות בפורום האגודה, אבל תשובה מספקת לא קיבלתי. מאז חזרנו, אני ואחרים, על הניג'וס הנ"ל מדי כמה זמן, ועדיין לא קיבלנו תשובה של ממש לתהיותינו, עד שכבר היה מאוחר מדי. בתקופה שבה העליתי את השאלה עוד אפשר היה לשמור מקום בתוכניה של אייקון כדי לקיים את האסיפה השנתית. נכון, אייקון 2001 היה כנס קצר (יומיים, שהתארכו בסופו של דבר ליומיים וחצי), אבל מכיוון שהצליחו בסופו של דבר למצוא זמן לדחוס לתוכו את אירוע הסרטים הישראליים, אני מאמינה שעם הרבה רצון ונסיון מראש היו מצליחים לדחוס לתוכו גם את האסיפה השנתית.
התוצאה? מישהו מחברי הוועד החליט שהוועד החדש ראוי לקדנציה שלמה, או משהו (זכור לי שאיפשהו נכנס כאן נימוק "טובת האגודה", אם כי מעולם לא ממש הובהר לי לשביעות רצוני איך טובת האגודה קשורה לזה), למרות שההסכמה המפורשת של חברי האגודה היתה שהזזת האסיפה השנתית היא חד פעמית, ושלא היתה הצבעה של חברי האגודה שאישרה את הזזת מועד האסיפה השנתית מאייקון פעם נוספת. אותו מישהו לא רואה אותי ואת חברי החיפאים, הבאר שבעים, הירושלמים, ובאופן הכללי הגרים בפריפריה כגורמים שיש להתחשב בדעתם. אותו מישהו לא חושב שאנשים שעובדים, לומדים או מתקשים בכל צורה אחרת להגיע לכינוס בתל אביב ראויים להתחשבות. למעשה, לפי התגובות של אותו מישהו לשאלות שהעליתי בנושא, כשכבר ממש התרגזתי, הוא רואה בי מפונקת שחושבת רק על טובת עצמה ולא על טובת האגודה (ולא שברור לי מה בדיוק טובת האגודה קשורה לעניין. למיטב זכרוני, לפחות בחלק אחד משלוש מאות, *אני* האגודה, וכך גם כל אחד מהאחרים שמתקשים להגיע לאסיפה הזו).
אז דאגו לנו להסעות (שכדי להגיע אליהן אני צריכה לנסוע חצי שעה ברכב או שעה פלוס בתחבורה ציבורית מביתי, במזג האוויר הנפלא שהגיע אלינו בימים האחרונים. יופי.), מה שלא ממש פותר בעיות כמו זמן, עבודה וקשיים אובייקטיבים אחרים. אבל האחראי לבעייה לא הודה עד היום בבעייה הבסיסית שעמדה ביסוד ההחלטה הזו: מרוב כוונות טובות, הוא שכח שהוא אמור להתייחס לטובתם ולצרכיהם של חברי האגודה. וחברי האגודה, הם לא רק התל אביבים הפנויים שיכולים בכיף לבוא לאסיפה בכל מועד שיתקע להם הוועד, חברי האגודה הם גם אלה שחיים מחוץ לתל אביב, ושיש להם בעיות מבעיות שונות שמקשות עליהם לקפוץ לתל אביב כל פעם שעולה בהם (או בוועד האגודה) החשק לכך.
ברור מדברי שאני כועסת. אני מאד כועסת, למעשה. אני כועסת על כך שבגלל החלטה של חבר ועד, שההסכמות שבעל-פה עם חברי האגודה מעניינות אותו כקליפת השום, בלי שקיבל את הסכמת חברי האגודה לכך (כמו שנעשה לגבי הצרכים המיוחדים שנבעו מארמגדוןקון), אני אחמיץ השנה את זכותי להשתתף באסיפה של אגודה שאני חברה נאמנה, מסורה ומשקיעה בה כמיטב יכולתי. אני כועסת על כך שכל תלונותי בנושא עד היום נדחו על ידי אותו אדם רם ונשגב כפינוק וכאגואיזם. למעשה, אני כל כך כועסת, שכבר כמה ימים אני משתעשעת ברעיון להחזיר את כרטיס החבר שלי (בנזוגי משתעשע ברעיון כבר זמן רב, אגב, מאז שהוא גילה שהאסיפה השנה תיפול לו על יום עבודה, במקום באייקון, שעבורו הוא מפנה את הכמה ימים האלה באופן מסורתי). מעצבן אותי הרעיון להשתייך לאגודה שמשתינה עלי - ועל חברים אחרים - בקשת בצורה כזו.
למרות הכל, אני מניחה שבסופו של דבר, אני ארגע ולא אוותר על חברותי באגודה, כי האכפתיות שלי כלפי הנושא שהאגודה מקדמת חזקה יותר מהכעס שלי על אידיוט אחד שנמצא בעמדת השפעה בה (כן. אמרתי אידיוט. ויש עוד כמה מילים אחרות, שאני לא הולכת להגיד כרגע, שאני חושבת על אותו אדם. אמרתי אותן כבר, בלינקים מפורומים אחרים שלא הבאתי כאן. אבל לא נורא, כי הוא אמר עלי דברים מגעילים לא פחות, אז זה מתקזז.) אבל אני כן אנסה לעשות צעד אחד פרודוקטיבי בנושא:
אני רוצה להציע, בתור נושא להצבעה לאסיפה של מחר (ובתקווה שבכלל יהיה קוורום, דבר שלאור מזג האוויר אני לא חושבת שוודאי), את ההצעה הבאה: *אני מציעה להעלות להצבעה מחר את הרעיון, שמועד האסיפה השנתית הרשמי יהיה קבוע לאייקון* (לא עוד הסכמה שבעל-פה, שכבר ראינו שהיא לא שווה כלום ברגע שחבר וועד כלשהו מחליט שעדיף אחרת), *ושכדי לשנות את זה יהיה הכרח בהסכמה של רוב חברי האגודה*. החלטה כזו הרי לא מחליטים ברגע האחרון (כי צריך להחליט דבר כזה לפני שמתחילים לבנות את התוכניה של אייקון, וזה די הרבה זמן לפני) כך שאין שום בעייה שאם מתעורר צורך כזה, יצביעו עליו באסיפה הקודמת (כפי שעשו לגבי ארמגדוןקון). וזה כדי למנוע מחברי ועד בעלי המון כוונות טובות ושכחה רגעית של האינטרסים של חברי האגודה, לעשות לנו שינויים מתחת לאף בלי להתחשב בנו. כן, אני יודעת שהבטיחו לנו שזה חד פעמי, ושמעכשיו והלאה האסיפה השנתית תחזור להיות באייקון. אני לא יודעת בנוגע אליכם, אבל אני כבר לא סומכת על הבנות שבעל-פה כאלה. כבר קיבלנו את ההוכחה שכשלמישהו בוועד מתחשק, ההבנות שבעל-פה לא שוות כלום.
אני, לצערי, לא אהיה באסיפה מחר כדי לדחוף את הנושא, כי ברוב פינוק ואגואיזם אני אשאר בבית. אני מקווה שיהיו אנשים אחרים שאכפת להם ושכן ידחפו אותו.