בארץ לפחות, אין טעם לפתוח מה היה הפיאסקו הראשון בגודלו וכרגע גם לא איכפת לי מה הוא היה, לי כרגע איכפת לספר על צה קרה ליוזמה קטנה של התא שלי הידוע בתור מפגש הקבוצות.
לפני חודש (יותר אפילו) באתי והצעתי/סיפרתי על רעיון, אנחנו (SFiR) נארח את מפגש הקבוצות הראשון, ושתי קבוצות אף ענו בחיוב ואנשים אמרו שיגיעו (אני לא אזכיר שמות, הם יודעים מי הם). אבל אחד אחרי השני הביטולים החלו לזרום עד שאתמול בערב נשארנו רק עם שניים מהבאר ואחד ממבשרת. הרגשנו מספיק מחויבות כדי להמשיך עם התוכניות למענם ולמן מי שאולי יגיע והיום באחת וחצי היינו במקום, וחיכינו... רוצים לנחש מה? אף אחד לא בא. התקשרנו למי שנישאר והם אמרו שהם לא יכולים (מי שהשגנו) ולמען מי שלא השגנו נשארנו עד לפני חצי שעה כלומר עד שש וחצי, ישבנו ראינו את הסרט שהבאנו (מעוף הדרקונים) ועשינו ניתוח של מה שקרה והחלטנו לדחות. אני לא אספר על כל הצעקות או על "ישיבת הכאב" או אפילו איך הציעו לעשות בי לינץ' כי זה לא העניין. העניין הוא שניסינו לעשות משהו ולא הצלחנו אז ננסה שוב... הפעם כל מי מכם שרוצה או מעוניין שיגיד כבר עכשיו, שיעביר הלאה למי שהוא חושב שמעוניין, דברו תחשבו על זה ותחזרו אלי. אני אראה, נוכל כניראה להשיג את המקום שוב בקרוב (ככול הנראה זה יהיה במקביל לבכורה של "שר הטבעות" ונראה אם נוכל לעשות אם זה משהו, כמו להשיג כרטיס לכל מי שיבוא או משהו). אין לי טעם לצעוק או לאיים, כרצונכם תגיבו על מה שאמרתי, אתם רוצים לצעוק עלי, בסדר. אתם רוצים לספר לי מה עשיתי לא בסדר, גם טוב. אתם רוצים, אל תגידו כלום. בכל מקרה לי אין מה לעשות בסוף שבוע הזה.