הערבית הקוראנית העתיקה התפתחה לשני כוונים - ערבית ספרותית, שהיא אחידה כמעט בכל העולם הערבי, וערבית מדוברת, שהיא למעשה אוסף ניבים מקומיים. בינהם נמצאת שפת הביניים ("ווסטא"), שילוב של מדוברת וספרותית מצומצמת,שהיא שפת הכתיבה העיתונאית העיקרית בד"כ.
מבחינת זמן,אתה מדבר על 1400 שנות שינוי. 50 שנה זה טווח מצומצם יחסית.
רוב הספרים שהתייחסו לשינויים באנגלית בטווח הקצר חזו קיצורי מילים וסלנג ייעודי (אקסטרו של אלפרד בסטר, למשל, או ספרי הסייברפאנק: טריטון של דילייני: האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות , של פ.ק. דיק), ובטווח הארוך יותר - עד כדי שיבוש מוחלט של שמות מקומות, ערים ויבשות ("כנפי לילה" של סילברברג, או "עולם שמחוץ לזמן" של ניבן).
התפתחויות מעניינות,שהושפעו מתנאים מסויימים לפי העלילה, אפשר לראות אצל קורדווינר סמית.
לסיכום - אני חושב שאם אתה חוזה מגמות התפתחות של שפה על סמך מד"ב, אתה בהחלט יכול להסתמך על הנסיונות לחזות את האנגלית מבחינת מגמות ופיתוחים, ועל ההתפתחויות ההסטוריות של האנגלית והערבית (שבניגוד לעברית היתה שפה "חיה" ).
אולי כדאי לשאול גם את אהרון האופטמן.