אני שמחה ששאלת, קיפוד, שמחה ששאלת... *חיוך פוליטיקאי ממולח*
סתם.
אני רואה היטב את הטעם בשאלה, והתלבטתי קשות בשאלה בשנה שעברה לפני הבחירות לוועד - חודש וקצת לפני הגיוס. היום, לעומת זאת, הדילמה פתורה - עברו 11 חודשים מאז שנשבעתי אמונים לצה"ל, ואנחנו מסתדרים יפה מאוד ביחד, תודה רבה. אפילו מבחינת הזמן. אמנם הרבה זמן פנוי אין לי, אבל יש לי מספיק - אני מאמינה - כדי לעשות. הרבה.
אני מורה חיילת ברחובות, סך הכל, עם סדר יום "קצת" יותר גמיש מחיילים שנמצאים כל השבוע בבסיס סגור, ואני אפילו אעז ואומר קצת יותר גמיש מאנשים בעלי קריירה ו/או משפחה. אני עובדת יותר שעות, נכון, אבל הזמן הפנוי שלי באמת פנוי... ואם הצלחתי לשלב אותו עם פעילות באגודה ב-11 החודשים האחרונים (למרות שתחילתם הייתה הרבה יותר אינסטנסיבית מהמצב עכשיו), אני מאמינה שלא תהיה בעיה עם המשך פעילות.
אני שואפת, למעשה, אפילו להגדלת הפעילות - עכשיו משהזמן שלי נתון יותר לשיפוטי מאשר לשיפוטם של המעסיקים שלי.

עונה לך? :)