משלם - מטרת הדברים הבאים אינה ללעוג, להשמיץ או להלבין ברבים, אלא להצביע על מצב מסוים, לכן אבקש כי לא תיקח אותם אישית, אלא רק כי הם יהוו לך ולשאר הקוראים מעט חומר למחשבה.

ההודעה שלך מהווה, למרבה הצער, דוגמא קלאסית לרוח ההתנדבות השורה על חברי האגודה. זהו המקרה הנפוץ ביותר - הממהר להתנדב והממהר לסגת. יש מתקפה של כאלה אחרי כל ICon, ובדרך כלל לא יוצא מזה כלום. קל מאד לומר "אני! אני! אני מוכן!" - אבל בדרך כלל כשהמתנדב המיועד מבין שהוא אמור גם, אללי, *לעשות* משהו, הוא נעלם מהשטח, לעתים בלווי זמירות כגון "לא ידעתי", "אני בדיוק לומד", "שכחתי", "הצילו! חייזרים!". מוזר אך נכון.

מן הראוי, עם זאת, להזכיר כי יש עוד שני סוגי מתנדבים: האחד - אלה המלאים רצון טוב אך אינם מסוגלים לנתבו לידי פעילות מועילה. אלה מתחלקים למספר תתי-מחלקות:
"יועצים" (Councilotilus), "טייסי כורסא" (Armchairus Pilotus), "חולמים בהקיץ"
(Daydreamus), "נהגים של שבת" (Saturdus Tustus).
לאף אחד מן העוסקים במלאכה אין הרבה סבלנות אליהם. מדענים סוברים כי חוסר סבלנות זה מקורו בוירוס מוזח המופץ בין חברי ועד האגודה, שכן לא נתן למצוא כל סיבה אחרת לא להקשיב לאנשים נחמדים וטובים שאוהבים לדבר אך, אללי, מה אכזר הוא הטבע, לא יכולים לעשות כלום.

הסוג האחר והאחרון - המתנדבים האמיתיים - אלה המתמידים והמגיעים. מעטים אך מובחרים, אני שמח לנצל מקום קט זה להודות לשני החדשים שבהם - ורד ונחום.
ורד, אגב, לקחה על עצמה לנהל את הרשימה בה דנו - הפרטים המלאים יפורסמו בפורום זה וברחבי הרשת.